טבעונים צריכים לעודד טבעונות, לא חצימחונות
הפחתה בצריכת בשר אף פעם לא תסחוף את ההמונים, רק קידום של טבעונות אידיאולוגית יכול להוביל לשינוי משמעותי בהיקפי הפגיעה בבעלי החיים. מאמר דעה.
הפחתה ציבורית בצריכת הבשר היא תוצאה רצויה של מאבק טבעוני, זאת מכיוון שככל שאנשים ידרשו לקנות פחות גופות של בעלי חיים, כך תעשיות המזון מהחי יגדלו פחות בעלי חיים וישחטו פחות בעלי חיים לממכר. במאמרה של טלי לנדסברגר "האם צמחונים וחצימחונים הם ה'אויב'?" היא מצביעה על הפער בין אחוז הטבעונים הקטן ביחס לשינוי הגדול בהרגלי הצריכה, ומציעה שהפער נובע מהחלטה של יחידים לצרוך פחות בשר. בעיני, השאלה האם הפיחות שאנו רואים כיום בכמות בעלי החיים המגודלים ונשחטים בארה"ב נובע מבחירה של יחידים להפחית באכילת בשר, מבחירה של יחידים לעבור לטבעונות או ממגמות כלכליות או צרכניות שונות, נשארת ללא מענה וודאי, ועדיין פתוחה להשערות.
זאת מכיוון שישנם הסברים פשוטים בהרבה לאותה מגמה: למשל התרחבות שוק המזון מהצומח, שנגרמה בגלל עליה במס' הטבעונים, גרמה גם לאוכלי בשר להעדיף לקנות מתוצריו על חשבון קניית בשר. כלומר, ייתכן שהייתה זו החלטה צרכנית ארעית של אנשים שונים שהתחלפו בין השנים, ולא בחירה מודעת ועקבית להפחית של אינדיבידואלים. הסבר אחר יכול להיות טרנדים בריאותיים של מזון מן הצומח, ובמקרה כזה חשוב לזכור שטרנדים דיאטטיים נוטים לחלוף, ואין לסמוך עליהם בבואנו לשנות סדרי עולם.
מנת "בריאות" עם ירקות ודגים, מהסוג המשווק לחובבי 'המזון הבריא'. עם טרנדים דיאטטיים לא נשנה סדרי עולם.
במאמר זה אני טוען שבכל מקרה, הדרך היחידה לגרום הפחתת כמות בעלי החיים הנפגעים במשקי המזון מהחי, היא על-ידי קידום של טבעונות אידאולוגית. לפי הצעתי, פיחות בצריכת הבשר מהסיבות האחרות שתוארו, גם הוא תוצאה של מאבק טבעוני ולא של החלטות פשרה-אישיות כמו להפחית בשר או לוותר על בשר בימי שני.
>> עוד באקטיויגן: שיימינג בין טבעונים פוגע בבעלי חיים
השינוי הגדול ביחס לטבעונות בישראל החל עם ההפצה המאסיבית של הרצאתו של גארי יורופסקי בשנת 2012. מי שהייתה עד אז תנועה קטנה שמנסה תוך הצלחות מעטות יחסית לחדור אל התודעה הציבורית, הפכה בהינף מקלדות לנושא חם בציבוריות הישראלית. כמות הטבעונים גדלה, ושיעור הפעילים למען בעלי החיים גדל גם הוא.
אנונימוס ושב"י, שהיו אז תנועות קטנות יחסית ובודדות בעמדתן הרדיקלית נגד תעשיות המזון מהחי, זכו לחיזוק משמעותי מכיוונים שונים בדמות הצטרפות של מאות פעילים והתארגנויות שהפכו אט אט לארגונים כמו 269, ויגן פרנדלי ו"החזית לשחרור בעלי חיים". מהר מאוד הטבעונות קנתה לה מקום בערוצי החדשות ובעיתונים, ותחקירים של אנונימוס בנושא התעללות בבעלי חיים הוקרנו שוב ושוב בשעות הפריים-טיים. מסעדות הוסיפו מנות טבעוניות, בתי קפה הגדילו את מכירות חלב הסויה שלהן, וקמו עסקים טבעוניים רבים בכל רחבי הארץ. יבואנים הגדילו את ההיצע הטבעוני שלהם ונכנסו יבואנים חדשים לתחום.
גארי יורופסקי. הציב דרישה "קיצונית" ובלתי מפשרת, והביא לשינוי עצום בתפיסה ובהרגלי הצריכה.
איור: Stuart Hampton Art
שאלה שראויה להישאל, על אף שאין דרך מדעית לענותה עליה, היא - מה הוביל לשינוי הגדול של הרגלי הצריכה של הציבור הישראלי? מכיוון שאוכל רק לשער, מינסיוני כאקטיביסט ומהיכרות עמוקה עם התנועה הישראלית, אני טוען שמדובר בדרישה שהוצבה כלפי הציבור, ובהנמקה האידאולוגית הקיצונית של אותה הדרישה.
את ההרצאה של גארי ראיתי בעבר כשהייתי אוכל בעלי חיים, וגם לאחר מכן כטבעוני פעיל שמנסה להבין את קסמה כדי לשכפלו. למיטב הבנתי, כוחה של ההרצאה נובע משני אספקטים עיקריים. הראשון - הצבת אידאולוגיה מוסרית ברורה במרכז - האידאולוגיה נגד סוגנות. גארי טוען באופן מאוד משלהב על הדמיון בין פגיעה בבני אדם על בסיס צבע עור, שפה או דת לבין הפגיעה של בני אדם בבעלי חיים על בסיס הבדלים ביולוגיים. הטענה הבסיסית היא שפגיעה במי שיכול לחוש אותה היא רעה, ואין זה משנה האם הנפגע הוא אדם שחור, אדם יהודי, כלב או תרנגול. פגיעה היא פגיעה מעצם היכולת של הנפגע לחוש נפגע. נקודת עוצמתית שניה בהרצאה של גארי היא הצבת הדרישה הקיצונית והלא מתפשרת - עברו לטבעונות. וזה לא רק "עברו לטבעונות", אלא "עברו לטבעונות" או שאתם, במשתמע, בדיוק כמו גזענים אלימים, אפילו כמו הנאצים, לדבריו.
גארי לא המציא את המונח סוגנות, וגארי לא היה הראשון להשתמש בהשוואה בין משקי המזון מהחי לבין הפגיעה בציבורים תחת שלטון הנאצים בשנות ה30-40. עם זאת, הוא עשה זאת באופן כה כריזמטי ולהוט, בצורה סוחפת ואף די דמגוגית, ומול קהל של מאות אלפי ישראלים - הודות לקמפיין אקטיביסטי ראשון מסוגו להפצת ההרצאה המוקלטת.
>> שווה צפייה! טוביאס לינארט: אסטרטגיה לקידום "מסה קריטית" טבעונית
כוחה של התנועה הטבעונית לא נובע מקשריה עם פוליטיקאים, לא מההכנסות המזעריות שלה מתרומות, לא מיכולתה לנהל קמפיינים עתירי תקציב או עתירי מוחות - כל אלו, נחלתם של תעשיות המזון מן החי. את הכוח וההצלחה שלנו בשנים האחרונות, אם כן, ניתן ליחס לדבר היחיד שלנו יש ולאויבינו המתעללים אין - צדקת דרכנו.
אידאולוגיה מהפכנית הנטענת בפיהם של פעילים נלהבים וצודקים היא הנשק היחיד שלנו במלחמה מול תאגידי ענק שרוצים להמשיך ולהתעלל, להמשיך ולגלגל מליונים. ועל כן, עלינו לזכור להשתמש בה, ובעיקר בה, ולא לזנוח אותה.
אדם שאינו מאמין בהרג בעלי חיים, לעולם לא יוכל לטעון בלב שלם ובלהט שזה בסדר להרוג רק מעט בעלי חיים.
לכן, בחירה בקידום פרויקטים, ערכים ורעיונות שנתפסים כ"חצי הדרך" ממימוש האידאולוגיה, נדונה מראש לכשלון. אדם שאינו מאמין בהרג בעלי חיים, לעולם לא יוכל לטעון בלב שלם ובלהט שזה בסדר להרוג רק מעט בעלי חיים. אדם שאינו רוצה לראות פרות משועבדות ומעונות ברפתות, לעולם לא יציע למישהו באופן משכנע לשתות כוס חלב אחת בשבוע.
והקהל - הוא תמיד ייטה לאלו שמציעים חבילה אידאולוגית שלמה, ברורה, חדה וחלקה. הצעות ביניים הנטענות בלהט זניח, לעולם לא יעוררו להט בקרב המונים ולעולם לא יניעו אותם לשינוי מהותי באורח חייהם. פעילים טבעונים לעולם לא יקדמו בלהט אידאולוגיה "מפחיתנית", ואנשים שמפחיתים באכילת בשר לעולם לא יהפכו לציבור פעיל הנלחם על דרכו.
סטטיסטית, הכלל הוא שככל שאנשים יצרכו פחות בעלי חיים ותוצריהם, כך ייפגעו פחות בעלי חיים. על כך אין וויכוח. לטענתי הדרך היחידה להפחית בכמות הזאת, היא להמשיך ולטעון שאף יצור חי לא צריך למות בעבור מזון של בני אדם. רק בדרך הזו נמשיך להשפיע על ההמונים ונגייס אותם לצידנו. ואם יש כאלה שכרגע יכולים רק להפחית בכמות - נתן להם יד, נסייע, ונוביל אותם לטבעונות.
ותוספת קטנה אחת ואחרונה - יש לקחת בחשבון שיש הבדל בין דרישה מהציבור לבין דרישה מגופים ומחברות מסחריות. מכיוון שלגופים ולחברות מסחריות אין אידאולוגיה, והם מייחסים משמעות אך ורק לערך כלכלי, צורת הפעולה מולם שונה בתכלית. ולמשל, אם ניתן לשכנע חברה שיש לה ערך כלכלי בהצעת יום שני טבעוני לעובדיה, כדאי לעשות זאת, כי הדבר יגרום לה לרכוש פחות בשר.
איתי אקנין הוא פעיל זכויות בעלי חיים, ומנהל תחום הניו-מדיה בעמותת אנונימוס.
>> עוד באקטיויגן: