15 עובדות על תעשיות החי שכל טבעוני צריך לדעת
מכירים את זה שנכנסתם לשיחה על בעלי החיים, אתם רוצים לתאר את מצבם אבל לא יודעים מאיפה להתחיל? במה להתמקד? מהן העובדות שהכי חשוב לספר? בשביל הרגעים האלה, כתבנו מדריך קצר לעובדות המרכזיות והחשובות.
1. תרנגולים לבשר הם החיות המנוצלות ביותר בתעשיות המזון מהחי ומונים 60% מסך בעלי החיים המנוצלים בתעשייה (200 מיליון מדי שנה בישראל). לכן, בשר עוף הוא המוצר שהכי חשוב שאנשים שאנחנו מדברים איתם יפסיקו לצרוך.
זאת על אף שבשיחות שלנו עם אנשים על מצבם של בעלי החיים, רובינו שמים דגש על יונקים, כגון פרות (ובמיוחד עגלים), כבשים וחזירים. לדגש הזה יש חשיבות מפני שאנשים נוטים לחוש אמפתיה כלפי יונקים יותר מאשר כלפי עופות ודגים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שיונקים מונים פחות מאחוז בודד (0.15%) מסך בעלי החיים המנוצלים בתעשיות המזון מהחי בישראל (600 אלף מדי שנה).
2. התרנגולים בתעשיית הבשר (הנקראים פטמים) הם בעצם אפרוחים, הנשחטים בגיל 40 יום בלבד.
3. גופם של האפרוחים עוות באמצעות ברירה מלאכותית וזרזי גדילה (תרופות ואנטיביטיקה) המגדילים את משקל גופם ככל הניתן בזמן הקצר ביותר. לאחר 40 יום בלבד משקל גופם של האפרוחים מגיע למספר מפלצתי של פי 4 ממשקלם הטבעי, עם דגש על הגדלת החזה שלהם.
4. האפרוחים סובלים מכאבים בלתי פוסקים כתוצאה מהנכויות השונות שמשקל גופם יוצר וקושי לנוע ממקום למקום, אפילו למתקני השתייה בלול. הגדלת החזה שלהם בחוסר פרופורציה ליתר גופם יוצר קשיי נשימה ורבים מהאפרוחים מתים טרם שחיטתם כתוצאה מזיהומים בגופם או מאי-ספיקה נשימתית.
5. כמו יונקים, עופות וזוחלים, גם דגים חשים בכאב, אך מכיוון שאין להם מיתרי קול איננו שומעים את זעקתם.
דגים מונים יותר משליש מסך בעלי החיים המנוצלים בתעשיות המזון מהחי (130 מיליון מדי שנה בישראל). מרבית הדגים בישראל מגודלים בבריכות דגים צפופות ומזוהמות. כתוצאה מתנאי הצפיפות והזוהמה דגים נוטים לתקוף ולפצוע אחד את השני ורבים מהם מתים ממחלות.
6. כאשר מוציאים את הדגים מהמים, הם נחנקים למוות במשך דקות ארוכות בעת שהזימים שלהם קורסים. הרבה מהדגים שאנשים צורכים בישראל מגיעים מכלובים שנמצאים בתוך הים, שבהם נתפסים כ"שלל לוואי" בעלי חיים ימיים רבים אחרים כגון כרישים ודגי חרב, שכמובן גם הם נחנקים כשמוציאים אותם ליבשה.
7. את האפרוחים הזכרים שנולדים בתעשיית הביצים הורגים בגלל שלא יוכלו להטיל ביצים ולא יוכלו לפתח חזה עצום כמו אלה שעוותו גנטית עבור תעשיית הבשר. מיד כשהאפרוח נולד, יבדקו אם הוא זכר או נקבה - ואם הוא זכר ייזרק מיד למטחנת בשר המונית. כפי שנחשף ב"מבט", קיים סיכוי גבוה שאפילו לא ימות מהחיתוך הראשוני וייאלץ לדמם למוות לאיטו.
לצפייה בתיעוד הייחודי של אנונימוס - "דרך העיניים שלהם".
8. התרנגולות בתעשיית הביצים כלואות כל חייהן בצפיפות בכלובי מתכת צרים (כלובי סוללה), בהם הן בקושי יכולות להסתובב או למתוח את כנפיהן. רצפת הכלוב עשויה מרשת אלכסונית הגורמת לכל תרנגולת לפציעות ולכאבים עזים.
9. על מנת למנוע מהתרנגולות לנקר אחת את השנייה, חותכים לכל תרנגולת את המקור באמצעות להב מתכת לוהט. החיתוך מכאיב וטראומטי וכתוצאה מחיתוך התרנגולת תסבול כל חייה מכאבים ומקשיים באכילה ובניקוי הנוצות.
10. הפרות בתעשיית החלב משמשות כפרות חולבות במשך כ-5 שנים עד לשחיטה. כדי שהפרה תמשיך להניב חלב מכניסים אותה להיריון שוב ושוב באמצעות הזרעה מלאכותית כואבת.
11. אחת מכל שלוש פרות ברפת סובלת מדלקות מכאיבות בעטינים כתוצאה מהמגע עם מכשירי החליבה שמחברים לגוף שלה שלוש פעמים ביום. בעקבות השימוש המתמשך בגופן, פרות מאבדות את היכולת ללכת באופן תקין כשהן מובלות לשחיטה.
12. כל עגל זכר שנולד לפרה בתעשיית החלב מופרד מאימו שעות ספורות לאחר שנולד. הוא יועבר לתעשיית הבשר ויישחט עבורה בגיל כמה חודשים או לכל המאוחר בגיל שלוש, על אף שתוחלת החיים הטבעית שלו היא עד גיל 25 שנים. אם זו עגלה, היא תגדל להיות פרה בתעשיית החלב.
13. כל עגל ועגלה בתעשיית הבשר ובתעשיית החלב ייאלצו לחוות אלימות קשה מספר פעמים בחייהם: צריבת מספר על עורם באמצעות כווית קור או באמצעות ברזל שחומם באש לוהטת, והריסת ניצני הקרניים באמצעות משחה חומצית צורבת.
14. בכניסה למשחטה, העגלים מנסים להתנגד ולברוח, אך הפועלים מכניעים אותם באמצעות בעיטות, הכאה במוטות ברזל ושוקים חשמליים - כפי שנשחף ב"כלבוטק".
15. מאתיים אלף חזירים נולדים מדי שנה בתעשיית הבשר בישראל. הצפיפות והמחסור בגירויים בדיר גורמים ליצורים הסקרנים והחברותיים הללו לתקוף זה את זה, ולכן בעודם גורים חותכים להם את השיניים ואת הזנבות (האיבר שהם נוהגים לתקוף) ללא כל משככי כאבים. מסיבה זו, וכן על מנת שישמינו במהירות, הם עוברים סירוס - שוב, ללא כל אמצעי הרדמה. במהלך תקופת ההנקה, הצפיפות בדיר עלולה לגרום לכל אם למחוץ את גוריה, אבל במקום לאפשר לה מקום נרחב יותר לתזוזה, כולאים את האם בתא ריסון שאינו מאפשר לה לזוז במשך חודשים ארוכים.
כמובן שמדובר ממש ב"קצה המזלג" של ההתעללות בבעלי חיים, ואנחנו ממליצים לכולם להכנס לקישורים ולקרוא עוד על מצבם של בעלי החיים, כדי להעביר את זה הלאה:
למדתם משהו חדש? מהן הנקודות שילוו אתכם בשיחות ההסברה הבאות שלכם? שתפו אותנו בתגובות!