לבקש פחות, להשפיע יותר: מה הטבעונים יכולים ללמוד משיטת ה"רגל בדלת"

מחקרים טוענים שרוב האנשים יסכימו לשינויים גדולים בחייהם רק אחרי שהסכימו לצעדים קטנים יותר. על תיאורית ה"רגל בדלת" ואיך היא רלוונטית להסברה למען בעלי חיים.

בני אדם אוהבים הרגלים. אנחנו רגילים לחיות את חיינו ולהתנהג בצורה מסוימת ועקבית, כאשר שינוי פתאומי או קיצוני מערער אותנו. מהניסיון שלנו לעודד אנשים לעבור לטבעונות, אנחנו יודעים שכיום רק מיעוט באוכלוסיה יסכים לשנות היבט מסוים בחיים שלו באופן דרסטי. אז כיצד אנחנו יכולים לשכנע אנשים לפעול בצורה מסוימת, גם אם המוטיבציה שלהם לשינוי אינה גבוהה?


מה הקשר שבין נהיגה זהירה וקידום טבעונות??

בשנות ה-60 חוקרים בשם פרידום ופרייזר ערכו ניסוי כדי לבדוק טענה זו בדיוק. הם בדקו כיצד ניתן לשכנע אנשים לבצע פעולה מסוימת, גם אם אין להם מוטיבציה גדולה לעשות זאת מלכתחילה. בניסוי הם בדקו כיצד ניתן לעודד כמה שיותר אנשים להציב שלט גדול וכעור בקדמת ביתם המעודד נהיגה זהירה, בקרב נהגים בכביש הסמוך. בקבוצה אחת, טרם הבקשה להציב את השלט הגדול, אנשים התבקשו להציב שלט קטן בעל מסר דומה על אחד מחלונות ביתם. כעבור מספר שבועות, החוקרים חזרו לבתים שבהם הציבו את השלט הקטן וכעת ביקשו להציב את השלט הגדול והמכוער מחוץ לביתם. התוצאה - 76% מהאנשים הסכימו להציב את השלט הגדול, לעומת 17% מהאנשים בלבד בקבוצה שבה לא נעשתה הבקשה המקדימה להציב את השלט הקטן.

כלומר- אנשים שביקשו מהם פעולה קטנה לפני "הפעולה הגדולה", הסכימו לבצע אותה פי חמישה מאנשים שביקשו מהם פעולה גדולה ללא הקדמה!



במחקר עדכני יותר משנת 2009, אנשים בבר התבקשו לקרוא למונית במידה וצרכו אלכוהול, על מנת למנוע נהיגה בשכרות. לפני הבקשה, מחצית מאותם אנשים התבקשו לחתום על עצומה נגד נהיגה בשכרות (כולם נענו לבקשה הזאת). גם כאן, אלו שחתמו על העצומה היו בעלי סבירות גבוהה יותר לקרוא למונית במידה וצרכו אלכוהול מאשר אלו שלא חתמו על העצומה.


במהלך השנים, נערכו עשרות מחקרים בנושא וכולם מצביעים על דפוס התנהגות מסוים - בני האדם אוהבים להרגיש עקביים. כאשר אנחנו פועלים בנושא מסוים, גם אם מדובר בפעולה קטנה ויחסית לא משמעותית, קשה לנו לסרב לפעול באותו הנושא כאשר אנחנו מתבקשים לעשות זאת, גם כשמדובר בפעולה משמעותית יותר.


בעקבות המחקרים השונים, חוקרים הגו את המונח "רגל בדלת". מדובר באסטרטגיית שכנוע הטוענת כך: אם אנחנו רוצים לשכנע מישהו לפעול בנושא מסוים או לגרום לו לשנות את התנהגותו במידה רבה, קודם-כל עלינו לשכנע אותו לפעול באופן קטן ויחסית לא משמעותי בנושא. לאחר שהסכים לפעולה הקטנה או לשינוי הקטן יהיה לו קשה יותר לסרב לבקשה המשמעותית יותר.


עוד מאקטיויגן: שיימינג בין טבעונים פוגע בבעלי החיים


רגל בדלת בטבעונות


לא פעם כשאנחנו מבקשים ממישהו לאמץ תזונה טבעונית - למען בעלי החיים, למען הבריאות, למען איכות הסביבה או מכל סיבה אחרת, אנחנו שומעים בתגובה ש"תזונה טבעונית היא קיצונית מדי". אם כן, ייתכן שעלינו לנסות לגרום לאותם אנשים להרגיש יותר מחוברים למסר ולאורח החיים הטבעוני, עוד לפני שתוצע להם האופציה לעבור לטבעונות.

ישנם דרכים רבות לדרכים בהם אנחנו יכולים להניח "רגל בדלת" בהסברה הטבעונית: ניתן למשל להסביר לאדם על המשלוחים החיים ולבקש ממנו לחתום על עצומה נגדם, אותו אדם ירגיש שפעל למען העגלים והכבשים (גם אם בפועל הוא ממשיך לצרוך את בשרם), ובהמשך- אולי אף בהמשך השיחה- ייתכן ויסכים להפסיק לצרוך בשר (או לצמצם בצריכתו).

ניתן כמובן ליישם את הדוגמא הזאת עם כל פרקטיקה אחרת בתעשיית המזון מהחי, או כל מוצר אחר מהחי.


ארנולד שוורצנגר, מתוך הקמפיין הסביבתי "Less Meat, Less Heat"של ארגון WildAid


דוגמא נוספת היא התנועה הבינלאומית "יום שני ללא בשר", המעודדת אנשים ומוסדות להתחיל בשינוי קטן - הימנעות מבשר במשך יום אחד בשבוע. להצעה זו ישנן כמה יתרונות משמעותיים: ראשית, היא מכירה לאנשים מאכלים טבעוניים חדשים ובכך מפחיתה את ההתנגדות שלהם למעבר לטבעונות (ובכך מיישמת, בנוסף ל"רגל בדלת", גם את הגישה לפיה שינוי התנהגות מוביל לשינוי תודעתי, כפי שכתבנו כאן). שנית, המוני בעלי חיים ניצלים באופן ישיר כתוצאה מההפחתה בצריכת בשר. שלישית, היא מעודדת מעבר הדרגתי לתזונה טבעונית, ובכך מגדילה את הסיכויים לדבוק בתזונה לאורך זמן (כפי שציינו במאמר: "יכול להיות שהפיקניק חשוב יותר מההפגנה?").


ניתן גם להנגיש את התזונה הטבעונית לאנשים (במקום לנסות לגרום להם למצוא מאכלים טבעוניים בעצמם), למשל על ידי הזמנת חברים לארוחה טבעונית בביתכם, הגשת דוגמאות של אוכל טבעוני בעבודה, יציאה למסעדה טבעונית עם המשפחה וכדומה. בדרך זו אנחנו חושפים אנשים לאוכל טבעוני באופן הדרגתי, מה שעם הזמן יכול לגרום לאנשים להירתע פחות מהמחשבה לשנות את כלל תזונתם לתזונה מהצומח.

ישנם אינספור דוגמאות לדרכים שבהן אנחנו יכולים ליישם "רגל בדלת" בפעילות למען בעלי חיים, אך העיקרון נשאר זהה - אם אנחנו רוצים לשכנע מישהו לשנות את התנהגותו במידה רבה, קודם-כל עלינו לשכנע אותו לשנות את התנהגותו במידה מועטה. לאחר שהשתכנע לבצע את השינוי הקטן יותר, יהיה לו קשה יותר לסרב לבקשה המשמעותית יותר.

האם אתם יכולים לחשוב על פעמים שבהם יישמתם "רגל בדלת" בהסברה טבעונית (ואולי אפילו לא הייתם מודעים לכך)? האם יש לכם רעיונות משלכם ליישום האסטרטגיה? ואולי אתם לא מסכימים עם הגישה הזו? שתפו איתנו בתגובות!


עוד מאקטיויגן: טבעונות זה קל, אבל האם תמיד נכון להגיד את זה?


Helvetica Light is an easy to read font, with tall and narrow letters, that works well on almost every site.

לוגו אורכי סגול עם טלה לבן.png