כמה בעלי חיים הצלתי היום?

כל בעלי החיים בתעשיות סובלים, אבל חלק סובלים יותר מאחרים. חן כהן קורא לטבעונים להפסיק להתפזר ולהתחיל להתמקד בהסברה למען אלה שזקוקים להגנתנו יותר מכל. אז איך נדע באיזה מהם להתמקד בשיחת ההסברה הבאה שלנו, ולמה זה בעצם כל-כך חשוב?

שינדלר התחרט

זוכרים את הסרט "רשימת שינדלר"? תזכורת קצרה: אוסקר שינדלר היה איש עסקים ותעשיין גרמני. במהלך מלחמת העולם השניה, אחרי כמה שנים טובות בהם שינדלר הצליח לעשות הון ממפעל בפולין, שמע שינדלר על זוועות המלחמה ממש מעבר לדלת של מפתן ביתו, והחליט שאת עובדי המפעל היהודים שלו הוא רוצה להציל. זאת, על אף שדרכו החלה בתור חבר המפלגה הנאצית. במשך השנתיים האחרונות של המלחמה, תוך כדי סיכון העסקים שלו ואף סיכון חייו בעצמו, שינדלר הצליח להציל יותר מ-1,200 יהודים. כאלו שעבדו אצלו ואפילו נוספים.

אוסקר שינדלר הוכר ב-1967 כחסיד אומות עולם. אך במבט לאחור, בסיום המלחמה, במקום להרגיש גאווה אמיתית על כל החיים שהציל, על אף הסיכונים העצומים שלקח, אוסקר שינדלר הרגיש חרטה. הוא התחרט כי הרגיש שיכל לעשות אפילו יותר. הוא התחרט כי יכול היה להציל עוד יהודים, או לפחות כך הרגיש. הוא התחרט כי לא הצליח להוציא כמה שיותר יהודים ממחנות העבודה אל המפעל שלו. בסוף המלחמה, הוא הרגיש שהיו לו עוד הזדמנויות להציל יהודים, ולא ניצל אותן. "סיכת הזהב הזו שאני עונד",אמר, "יכולתי למכור אותה ובכסף הזה לקנות את חייהם של עוד שני יהודים, להוציא אותם ממחנה העבודה אל המפעל שלי. שני יהודים."


קיימים הבדלים רבים בינינו לבין שינדלר, כמו גם בין תעשיות בעלי החיים לבין השואה שהמיטו הנאצים על יהודי אירופה. פתחנו את המאמר באנקדוטה הזו לא כדי לטעון שהאירועים הללו שווים, אלא כדי לעורר את השאלה הבאה: כפעילים למען בעלי חיים, האם אנחנו עושים את המיטב שלנו כדי להציל כמה שיותר בעלי חיים? האם אנחנו מפספסים הזדמנויות להציל בעלי חיים? אילו בחירות אנחנו יכולים לעשות כדי להציל כמה שיותר בעלי חיים ממעגלי ההריגה אל מעגלי החמלה? בחירות כאלה יכולות להיות קשורות בכסף שאנחנו תורמים, במקומות שאנחנו מתנדבים בהם, ובהסברה שלנו באופן כללי.


עלינו לחשוב על ההזדמנויות האלה, על השאלות האלה. ואחת השאלות שאותנו מעסיקה באקטיויגן - היא כמה בעלי חיים סובלים בתעשיות? כל בעל חיים הוא אינדיבידואל, ללא ספק. כל אחד הוא עולם ומלואו. אך האם ייתכן שאם נתמקד בבעלי חיים מסוימים נצליח להציל יותר נפשות? יותר עולמות?

התבוננות, למידה ורכישת ידע - לרוב מובילות לבחירות מושכלות יותר. כשאנחנו לומדים על התעשיות ועל בעלי החיים הסובלים בהם, אנחנו פועלים באופן יותר כי הפוקוס שלנו מחושב, ולא רק אינטואיטיבי.



סבלם של בעלי החיים בתעשיות

ישנם פעילים וארגונים, בארץ ובעולם, שבוחרים להתמקד בבעלי חיים המנוצלים בתעשיית המזון מהחי. מדוע? ובכן, אם נסתכל בחלוקה המספרית של בעלי החיים המנוצלים בכל מיני דרכים, צורות ותעשיות - נקבל תשובה אפשרית:




האמת שגם אותנו זה הפתיע בהתחלה. זה אפילו דיי בלתי נתפס - 99% מבעלי החיים המנוצלים בישראל - מנוצלים בתעשיות המזון השונות. עם גדילת האוכלוסיה, גדילת צריכת הבשר בעולם המערבי והמודרני - כל הפגיעות האחרות נדחקות לשוליים ומתגמדות לאור הפגיעה האדירה בתעשיות הבשר, החלב והביצים.


המצב לא כל כך שונה בארצות אחרות, וארגון Animal Charity Evaluators מציג תמונה דומה בארצות הברית:




לא רק זאת, מוסיף הארגון ומציע לפעיל למען בעלי חיים וגם לאוהב החיות הממוצע להשקיע את משאביו, שהם בעיקר זמן וכסף, בארגונים שמתמקדים בבעלי חיים בתעשיית המזון.


נכנסים לתוך הצלחת

אם נצלול פנימה אל תוך תעשיית המזון וננסה גם בה - לחלק את בעלי החיים לפי התעשיות, נקבל את התמונה הבאה:


כשמתבוננים על מספר בעלי החיים הנהרגים בתעשיית המזון, אנחנו רואים תמונה מפתיעה למדיי: למעשה, בעוד רוב האנשים מדמיינים פרה כשהם חושבים על חיות כאוכל, תרנגולים לבשר ("פטמים") ודגים (אשר רובם מגודלים בבריכות/ים צפופות או כלובים בים) הם הרוב המוחלט של בעלי החיים המנוצלים בתעשיית המזון. כשלוקחים את שתי העובדות החדשות כאן בחשבון, מגיעים בעצם למסקנה שהרוב המוחלט של בעלי החיים הסובלים בעולם בכל התעשיות הם תרנגולים ודגים.


המצב בארצות הברית דומה למדי: להלן מספר בעלי החיים שלהרג ולניצול שלהם אחראי האזרח האמריקאי הממוצע ע"י צריכה שנתית של מזון מהחי:



מדוע תמונת המצב היא כזו? עלינו לזכור שדגים ותרנגולות הן חיות קטנות למדיי ומספר גדול מהם נשחט עבור אותה כמות מזון, לעומת חיות גדולות יותר - כמו חזירים ופרות. בסקירה הנ"ל מספר העזים והכבשים זניח עד כדי אפס בשנה. בנוסף, מספר הדגים והרכיכות כאן הוא גדול גם מכיוון שהם קטנים (כמו אנשובי למשל), אך גם מכיוון שרבים מהם מגודלים כדי לשמש כמזון לדגים אחרים במשקים תעשייתיים (בריכות, לרוב), במטרה לפטם אותם, כמובן.


אבל זה לא כל כך פשוט. כי אפשר לטעון ובצדק, שסבלה של פרה הוא לא כסבלו של האפרוח הסובל רק יום אחד. הפרה סובלת מדי שנה כל פעם מחדש, כשהעגלים נלקחים ממנה שוב ושוב. לשם כך קיים מדד נוסף להערכת הסבל ומימדי התעשיות, והוא מספר ימי הסבל בשנה של כל תעשייה. כלומר - בנוסף לחישוב מספר בעלי החיים הנהרגים ומנוצלים בתעשיות, מחשבים את מספר ימי הסבל של כל הפרות בתעשיית החלב, כל התרנגולים בתעשיית הבשר וכו'. כך, יש אומדן בר-השוואה בין בעלי החיים.



אנחנו יכולים לראות שגם תחת מדד ימי הסבל, ניצול הדגים והתרנגולים לבשר הוא עדיין הרוב המכריע, והתעשיות האחרות מתגמדות לנוכח שתי תעשיות אלו.

ישנו מדד נוסף - עצמת הסבל, "איכות" הסבל - ולא רק כמות בעלי החיים במספרים או בימי סבל. גם לפי מדד זה, בעלי החיים הסובלים ביותר בהינתן כל שלושת המדדים (מספר בעלי החיים, מספר ימי הסבל, עצמת הסבל), הם תרנגולים בתעשיית הבשר, תרנגולות בתעשיית הביצים, ודגים.



זה יותר מדי מספרים בשבילי!

ההתבוננות הזו על צריכת מוצרים מהחי ועל תעשיות המזון עלולה להרגיש מוזר, כאילו אנחנו סופרים בעלי חיים במספרים ושוכחים שהם אינדיבידואלים. פעילים אחרים אף עלולים לומר שאנחנו 'בוגדים' בבעלי החיים שמספרם קטן יותר בתעשיות (פרות, כבשים, אווזים) ושהם "לא חשובים" לנו. זה אכן קשה שלא להתמקד בעגלים, בכלבים ובטלאים משום שאנו נוטים לחשוב עליהם כעל "חכמים" יותר וקרובים יותר לבני אדם, מאשר תרנגולות ודגים.

ואם כל זה נשמע לכם מוזר, ייתכן והסיבה לכך היא שאנחנו בני האדם בדרך כלל לא מחליטים החלטות מוסריות בהתבסס על חישובים. אנשים לא שואלים את עצמם בחיי היום יום "איך אני יכול לתרום לעולם בצורה הכי טובה האפשרית?", גם לא כפעילים. אך בדיוק הגישה הזו היא הגישה הקריטית שבעזרתה נוכל להציל כמה שיותר בעלי חיים.

יש פעילים - למען בעלי חיים וגם למען בני אדם, שנוקטים בגישה הזו. לדוגמא, הקרן של מלינדה וביל גייטס. בני הזוג גייטס מבינים שגם המשאבים שלהם מוגבלים - והם רוצים לעזור לכמה שיותר בני אדם בעולם. לאחר שבדקו והשוו אילו בעיות אנושיות הינן הכי נפוצות והכי רחוקות מפתרון, הם החליטו להתמקד בעזרה לילדים חולי מלריה. בזכות ההחלטה הזו שלהם, שנבעה מהגישה שאנו מתארים, מיליוני ילדים היום בעולם ניצלו מהמחלה הקשה הזו. בעוד שאם הייתה מיושמת גישה אחרת, ייתכן שהרבה פחות ילדים היו זוכים היום לחיים חופשיים ממחלות ומסבל.



אז איך מיישמים את זה בפועל?

כפעילים למען בעלי חיים, תמיד יש לנו מה ללמוד. ואולי אחד הנושאים הכי חשובים שנלמד עליהם הוא סבלם של בעלי החיים בתעשיות. אם ננקוט בגישה מבוססת-נתונים, אנו בהחלט יכולים להציל הרבה יותר בעלי חיים ולחסוך חיים שלמים של סבל.

אחת הדרכים לעשות זאת היא להתמקד במוצרים שבגינם קיים הסבל הרב ביותר בתעשיות: בשר עוף, בשר דגים וביצים. התמקדות בהרגלי צריכת המזונות האלו יכולה להיות למעשה ההבדל בין הצלת מאות בעלי חיים לבין הצלת אלפי בעלי חיים. אם ניתקל באדם שמעבר לטבעונות נראה לו קשה מדיי, וגם צמחונות נשמעת לו בלתי אפשרית, נוכל כמובן להציע לו להפחית את צריכת המוצרים מהחי. אך כדאי לנו מאוד לעשות זאת בצורה חכמה ולהתעקש שיפחית ראשית את צריכת בשר העוף ובשר הדגים שלו. כך הוא ימנע את הסבל של הרוב המוחץ של בעלי החיים שהוא היה פוגע בהם, אילולא היה עושה את הצעד הזה. בנוסף, הצעד הזה, בין אם הימנעות מבשר עוף, הימנעות מבשר דגים, או שניהם, יכול להיתפס בעיניו כצעד הרבה יותר אפשרי. את מנות הבשר שלו הוא יחליף, כמובן, במנות מהצומח.


היתרון הנוסף בגישה הזו הוא שכך אנו מקרבים את אותו האדם לשינוי גדול יותר בעתיד. אדם שלקח צעד שכזה, קטן לכאורה, ונמנע רק מסוג אחד של בשר - יהיה פתוח הרבה יותר לשינויים נוספים בעתיד ולהימנעות מסוגים נוספים של בשר או מוצרים מהחי. החלפת המנות מהחי למנות מהצומח, גם אם באופן חלקי, פותחת צוהר לתזונה צמחית ומוכיחה שהימנעות מבשר לא נוראית כל כך, משתלמת, והכי חשוב - אפשרית.


מסר נוסף שנוכל לאמץ מלמידת הנתונים האלו נוגע לבשר בקר - בשר מפרות ועגלים. לעתים אנו נתקלים, גם בתוך התנועה לזכויות בעלי חיים, בתפיסה שרק בשר בקר אינו בריא או שבשר "אדום" אכזרי יותר ממוצרים אחרים מהחי. ומה הפעולה המתבקשת מתפיסה שכזו? מורידים מהתפריט בשר בקר - ומוסיפים בשר עוף. והתוצאה? הרבה יותר בעלי חיים סובלים.

אם כך, עלינו לשים לב שהמסר שלנו לא מייצר בטעות פגיעה אפילו גדולה יותר בבעלי החיים בכך שנתעקש על החלפת מנות בשריות מעוף ומדגים במנות צמחיות.


מילה לסיכום

ייתכן והנתונים הללו עלולים להיות מפתיעים או לא פשוטים לחלקנו. ייתכן גם ויתעורר דיון רצוי ומבורך בנוגע למסקנות שנובעות מהם. על כל פנים, כפעילים שאכן רוצים להציל כמה שיותר בעלי חיים - בהווה ובעתיד, כדאי לנו ללמוד אותם, לעכל אותם, ולהביא את המסקנות המתבקשות לידי פעולה.

מעבר ללמידת קהל היעד שלנו, למידת הסבל בתעשיות מאפשרת לנו להיות מודעים לסבלם הרב של בעלי החיים, ומאפשרת לנו לתכנן את התכנית הכי טובה שאפשר עבורם; לתכנן את המסר הנכון לקהל היעד, במטרה לייצר אצל כמה שיותר אנשים את השינוי הכי גדול שאנחנו יכולים; לקרב אנשים למסר שלנו, מסר של חמלה לכל בעלי החיים, צעד צעד. כך, נסתכל לכל בעלי החיים בעיניים בעצמינו, ונאמר בפשטות שאנחנו עושים את המאמץ הטוב ביותר שאנחנו יכולים - בשביל להציל את חייהם.

אמנם, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, אבל מי שמציל אלפי נפשות, כאילו הציל אלפי עולמות. עדיף, לא?



מה דעתכם על המאמר? שתפו אותנו בתגובות!



Helvetica Light is an easy to read font, with tall and narrow letters, that works well on almost every site.

לוגו אורכי סגול עם טלה לבן.png