שלא נישרף: על האש וארוחות חג לא-טבעוניות

חלקינו מכירים את זה. ערב החג מגיע, אחריו גם המנגלים והמתח המשפחתי עולה מעל הסף הממוצע: האם ללכת לארוחת חג שאינה טבעונית?

רובינו רוצים לבלות את החגים עם בני המשפחה שלנו. ההורים כמובן רוצים שנבוא, הם מזמינים אותנו בקלילות ומסבירים כמה זה נעים וכיף שכל המשפחה יחד. אבל, חלקינו מתחלחלים מעצם המחשבה של "על האש" או ישיבה עם בשר על השולחן. קרוב לוודאי שכבר נתקלתם במצב כזה, אולי אפילו נכוויתם. ואכן, הסיטואציה המשפחתית היא אולי הקשה מכולן בהתמודדות החברתית עם העולם שלנו, עולם שעדיין אינו טבעוני.



מדוע אלו הם המצבים שהכי קשים לנו?

כולנו בני אדם, ובין אם נרצה או לא - יש לנו קשרים מורכבים מאוד וטעונים רגשית עם בני המשפחה. הטבעונות היא רק המופע של המטען הרגשי והמתחים שקיימים בינינו גם ככה; הדינמיקה במערכות היחסים המשפחתיות - מורכבת וקשה גם בלי הטבעונות, והטבעונות רק מציפה את הדינמיקה הזו. וכבני משפחה, שהם בדרך כלל אנשים יקרים לנו וחשובים לנו, יש לרובינו רצון טבעי שהם יחלקו איתנו את השקפת עולמינו. שהם יראו את הדברים כמו שאנו רואים אותם, מבעד לעינינו. במקביל, הרבה פעמים שינויים כמו מעבר לטבעונות של אחד/ת מבני המשפחה, נתפסים כמאיימים. לא משום שמדובר בטבעונות - אלא פשוט כי מדובר בשינוי. כשאחד/ת מבני המשפחה עובר/ת שינוי מהותי, שינוי של זהות, הדבר מערער את רשת הקשרים המורכבת במשפחה, משום שכעת גם המשפחה צריכה להשתנות באופן מסוים. ואנשים, כידוע לכולנו, "אלרגיים" לשינוי.

כתוצאה מהסיטואציה הטעונה גם ככה, נוצר פער אוטומטי: אנחנו קיבלנו על עצמינו שינוי באורח החיים - אבל המשפחה לא. אנחנו רואים את העולם אחרת - אבל בני המשפחה עדיין "בשלהם". בני המשפחה מבינים במידת מה את השינוי שלנו - אבל נמנעים מלהתאים את עצמם לסיטואציה החדשה והיו רוצים שדברים ימשיכו כהרגלם. כך שלא רק שהציפיה שלנו מהמשפחה גדלה, אלא במקביל המסוגלות של המשפחה לעמוד בציפיה הזו - קטנה. הפער והמטענים הקיימים במשפחה מתעמקים ומתרחבים, וכך באים לידי ביטוי בצורה העצמתית ביותר בעימותים המשפחתיים. אני, לפחות, חוויתי זאת לא פעם אחת. אני בטוח שגם טבעונים אחרים.


עוד באקטיויגן: על הטבעונים-לשעבר: יכול להיות שהפיקניק יותר חשוב מההפגנה?


מה עושים?

ראשית כל, כמו בכל קונפליקט, עלינו להכיר בו: קיים קונפליקט. לקבל את המתחים הקיימים ולא לנסות להילחם בהם, להדחיק אותם, או להכחיש אותם. כמובן שנרצה לפייס ולגשר על הפערים, אך קבלת המצב והבנתו - תקל עלינו. אנחנו גם עתידים לגלות שאצל רוב הטבעונים המצב דיי דומה, ושהמשפחה שלנו - באמת רוצה רק את טובתנו, גם אם דרכה היא אינה דרכינו. אפשר לערוך שיחה כנה, פתוחה ורגועה עם המשפחה. שיחה של הבהרת עמדות, של תיאום ציפיות, עם מינימום שיפוט ועם מקסימום הקשבה וקבלה. וזאת על מנת להבין את הסיטואציה לעומק - מהצד שלנו ומהצד המשפחתי. אותו השיפוט המינימלי רלוונטי גם בינינו, טבעונים: לעתים אנו עלולים לחוש לחץ חברתי מצד חברינו לקהילה - לא ללכת לארוחות עם בשר. ועלינו להתבונן בלחץ הזה בערבון מוגבל: אין תשובה אחת נכונה. אין כאן "נכון" ו"לא נכון"; מדובר באמת אישית וסובייקטיבית, וההחלטה האם ללכת לארוחה כזו היא החלטה אינדיבידואלית, וראוי שכולנו נקבל ונכבד אותה.


אז מה באמת על המאזניים כאן?

בבואנו לקבל את אותה החלטה ולענות על השאלה "האם ללכת לארוחה שאינה טבעונית?", אני מציע שננסה לחשוב מה היתרונות ומה החסרונות בכל תסריט אפשרי. אם נהיה נוכחים בארוחה "מעורבת", ראשית כל ואולי החשוב מכל הוא שהנוכחות שלנו, תהווה הוכחה חיה לשאר הנוכחים לכך שאפשר אחרת: אפשר לשבת בארוחת חג גם בתור טבעוני. אפשר להיות טבעוני ולהמשיך לחיות חיים רגילים. אפשר להמשיך לחיות בחברה הלא-טבעונית-עדיין ולהמשיך לאכול אוכל משביע, מזין וטעים - גם בארוחות חג. כמובן, יש לחדד את הדוגמאות הללו: עלינו באמת להיות נעימים וחברותיים בסיטואציות כאלה, כדי לעורר את הרושם החיובי הזה, וכמובן עלינו לדאוג לכך שיהיה אוכל טבעוני מוצלח ומרשים - בין אם נכין, נקנה, או נספק מתכונים למארחים. אין ספק, שמדובר בהזדמנות לשבירת מחסומים שיש לאנשים רבים: השאלה "מה אתה אוכל?" מקבלת מענה מוחשי, והפחד החבוי מבידול חברתי מוקטן במידה רבה.


אפרוחים. חלקינו חושבים עליהם כשהעוף מונח על השולחן.


בתסריט בו אנו בוחרים לא להגיע לארוחה, אנו מעבירים מסר הפוך, במידה מסוימת: בן המשפחה או האורח הממוצע מבין שהבחירה בטבעונות כרוכה גם בשינויים (ואף וויתורים) נוספים ומרחיקי לכת: הטבעוני נמנע מסיטואציות חברתיות שנתפסות כמהנות ומאחדות, למשל. הוא מנתק את עצמו מהמשפחה, ויוצר בדיוק את מה שרוב האנשים חוששים ממנו: בידול חברתי.


אך השיקולים החיצוניים אינם כל התמונה כולה. לעתים, המשא הכבד והעול בנוכחות - יכולים לגבות מחיר אישי גבוה מדיי: לרבים מאיתנו, הישיבה על השולחן הבשרי היא קשה מנשוא, וההתמודדות החזיתית עם העולם הלא-טבעוני עלולה להכות בעוצמה רבה בסיטואציות האלה במיוחד. זכרו, הרגשות מועצמים דווקא בגלל שמדובר בבני משפחה, באנשים קרובים - ואהובים.

אם כך, נדמה שעלינו להניח על מאזני המשקל את השיקולים הללו ולשים את עצמינו במקום בו נרגיש הכי אמיתיים עם עצמינו, מצד אחד, וגם עושים את המיטב כדי לעזור לבעלי החיים, מצד שני. כאמור, אין תשובה נכונה, ולכל אחד ואחת ההרגשה המתאימה והנכונה לו/לה. מה שחשוב הוא שנהיה שלמים עם עצמינו. שנשמור על עצמינו ולא נישחק ולא ניפגע - כי כשאנחנו פוגעים בעצמינו אנחנו פוגעים ביכולת שלנו לפעול למען בעלי החיים. אם נחליט ללכת וניקלע למשל לויכוח קולני, או לחיכוך אמוציונלי למדי שבסופו יטיל עלינו משקל רגשי כבד, הרי שנרגיש שחוקים, מחוסרי אנרגיה, וסביר מאוד שיהיה לנו קשה למצוא את הכוחות לפעול - ובמיוחד לפעול לאורך זמן רב. והרי בעלי החיים צריכים אותנו לזמן רב - לאורך כל שנות המאבק בעתיד. למענם, חשוב שלא "נשרוף" את עצמינו.


החלטת ללכת לארוחה? הנה כמה טיפים:

כאמור, הדוגמא האישית בארוחה חגיגית היא הרווח העיקרי שלנו. זכרו שעלינו להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם: חמלה, אי-אלימות, אותנטיות. הטבעוני השמח וה"מבסוט" מעורר הרבה יותר השראה מאשר הטבעוני ה"מטיף" והדעתן. לכן זה גם בסדר להימצא בסיטואציה חברתית ולא להיות "הטבעוני", לא להיות "בתפקיד". היו אתם, עצמכם, והרשו לעצמכם (אם זה רצונכם) גם לא להיות מניפי הדגל הנצחיים.

לעתים, מעבר לדוגמא אישית, על שולחן האוכל נוצרת ההזדמנות לדבר על האוכל: מנין הגיע? מה אנחנו יודעים עליו? והאם שמנו לב - שהשקענו יותר מחשבה בשאלה האם לקנות שמפו לשיער רגיל או לשיער רך, מאשר בשאלה האם לאכול בשר או לא לאכול בשר? יחד עם זאת, מכיוון שמדובר בסיטואציה טעונה גם כך ובנושא רגיש בהגדרה - אני מציע שבהזדמנות הזו נבחר בתפקיד המקשיב, ולא ה"מטיף". לשאול שאלות, לעורר תהיות ומחשבות, ולאו דווקא לעורר פרובוקציות או להשתמש במילים ותיאורים קשים. כמו שקולין פטריק גודרו אומרת - "לזרוע זרעים", ובהקבלה - לשתול רעיונות. אם יש מקום וצורך לפרט, מומלץ לתאר את היתרונות שבתזונה הטבעונית וכמה ניתן להרוויח מכך בעצמינו (בריאות בדרך כלל תעניין את חברי המשפחה). לספר את הסיפור האישי שלנו - אף אחד לא יכול להתווכח איתנו עליו. ולזכור שבמידה ונאמרים דברים קשים כלפינו - רוב (אם לא כל) הזמן, הם לא באמת עלינו אלא מדובר במנגנוני הגנה שיש לאנשים, אז אין מה לקחת אותם באופן אישי.


פטריות ממולאות. הזדמנות להמחיש עד כמה מזון טבעוני הוא אפשרות טעימה ונוחה.


לאחר הארוחה, אל תפספסו את ההזדמנות להודות לבני המשפחה על המאמצים (במידה והיו) שעשו עבורכם, ועבור הרגשת הנוחות שלכם. שימרו על קשר ושילחו קישורים, מאמרים ובעיקר מתכונים - לאלו שהביעו עניין. ייתכן ותשמחו לגלות שחלקם ישקלו להירשם לאתגר22+.

אם הארוחה יצרה אצלכם רגשות שליליים כלשהם - מומלץ מאוד לפרוק, לספר על הקשיים ולקבל תמיכה מחברינו הטבעונים ובקבוצות פייסבוק כמו מעגל אקטיביזם טבעוני.


החלטתם לא ללכת לארוחה? הנה כמה טיפים:

הסבירו שבחירתכם היא אישית. היא לא "בגללם", אלא משיקולים אישיים שלכם, ובקשו שיכבדו אותה, בצניעות, בנועם. הימנעו משיפוט ומהאשמה - גם אם אתם בטוחים בצדקתכם. ואל תוותרו על בני המשפחה: הציעו לבוא ולבשל לכולם ארוחה טבעונית, או לארח בעצמכם ארוחה טבעונית. במידת האפשר, הציעו לבוא לאחר הארוחה כדי לבלות זמן מסוים עם המשפחה בכל זאת. במצב כזה, הימנעו מלהעלות את הפערים שגרמו לכם לא לאכול יחדיו. והוקירו תודה: סרבו בנעימות, אך הכירו בכך שמשפחתכם רוצה רק את הטוב בשבילכם ובשביל המשפחה. הודו להם על הכוונה הטובה שלהם.


לא החלטתם עדיין?

ספרו לנו, התייעצו איתנו בעמוד הפייסבוק, או שאלו לעצתם של חבריכם הטבעונים ובקבוצת הטבעונים השונות בפייסבוק. אני, בכל אופן, מקווים שעזרתי לכם מעט בתהליך. מי יודע - אולי עוד כמה שנים (או כבר בחג הקרוב) תזכו להיות בארוחת חג משפחתית שהיא גם טבעונית. חג חירות שמח לנו ולכל בעלי החיים!


עוד באקטיויגן:

11 טיפים להסברה טבעונית אפקטיבית יותר



Helvetica Light is an easy to read font, with tall and narrow letters, that works well on almost every site.

לוגו אורכי סגול עם טלה לבן.png