מה גורם ליותר אנשים לוותר על בשר: גועל, בריאות או מוסר?
סדרת מחקרים חדשה בדקה את ההשפעה של הסברה טבעונית שמתמקדת בתחושת גועל. המסקנות מפתיעות! הבאנו לכם כלים פשוטים ליישום שלהן כבר בשיחה הבאה
זוכרים את ה"רפש הורוד"?
לפני כמה שנים פורסם כי בתעשיית הבשר נהוג להוסיף לבורגרים ולמוצרים מוכנים נוספים חומר גלם ורוד ורך, ללא עצמות, שנועד לדלל את כמות השומן במוצר הסופי. שמו מעורר התיאבון - "פינק סליים". התמונות נחרטו בזכרון של מיליוני צופים וצרכנים, שמיהרו להגיב בזעזוע בתקשורת וברשתות החברתיות, וגרמו תוך זמן קצר לעשרות רשתות של סופרמרקטים להודיע כי הם מפסיקות למכור מוצרים המכילים את ה"רפש" (או בשמו המכובס, בקר דל-שומן במרקם עדין). העניין המרתק בסיפור הזה הוא שלפחות באופן רשמי, לא נמצאו סכנות בריאותיות משמעותיות בשימוש ב"רפש הורוד". כלומר, לא יותר מהסכנות הקיימות בבשר מעובד ללא קשר. הסיבה המרכזית שרוב האנשים לא רצו לאכול מוצרים שמכילים אותו, היא פשוט בגלל שהוא מגעיל.
"הרפש הוורוד". קרדיט: Gizmodo
הרבה פעמים בהסברה למען בעלי חיים, אנחנו נוטים להשתמש באחד משלושת הטיעונים הבאים להפחתה או הימנעות מצריכת בשר: הגנה על בעלי חיים, דאגה לסביבה ובריאות. אבל מה לגבי האלמנט הפחות-רציונלי של גועל?
סדרת מחקרים שפורסמה לאחרונה בכתב העת Journal of Environmental Psychology החליטה לבדוק עד כמה הוא אפקטיבי.
ריכזנו עבורכם כמה מהמסקנות המרכזיות מהמחקרים:
1. הסברה "מגעילה" לא פחות אפקטיבית מהסברה "מוסרית"!
במחקר הראשון נבחרו כ-300 אוכלי בשר, וכל נחקר קיבל מאמר עם אחד משלושת סוגי המסרים הבאים הקשורים לבשר: מגעיל, בריאותי, מוסרי (להגדרה זו הוכנסו במחקר הזה גם פגיעה בבעלי חיים וגם פגיעה בסביבה, אך מחקר נוסף שביצעו הראה שההשפעה היא אך ורק של המסרים של פגיעה בבעלי חיים). המאמרים המגעילים כללו תיאורים כגון: "בחדשות ABC פורסם לאחרונה תחקיר המדגיש את כמות ה'רפש הורוד' המוכנס לבשר הטחון שאת/ה רואה בחנויות, מסעדות ואפילו בקפיטריות של בתי ספר". אחרי קריאת המאמר, לכל לנחקר הוצגו תמונות של בשר ושל ירקות, והוא התבקש לדרג כל פריט מזון במספר מדדים, כגון: עד כמה הוא בריא, בלתי מוצדק מוסרית, טעים, מעורר תשוקה לאכילה, עד כמה סביר שיקנה אותו, וכן "דירוג כללי של ערך המוצר". נמצא כי המאמרים המעוררים גועל מבשר והמאמרים המתייחסים להיבטים המוסריים גרמו לאפקט החזק ביותר בכל ההיבטים, בכמות דומה, הרבה יותר מהמאמרים העוסקים באפקט הבריאותי.
2. גם להסברה "מגעילה" יש אפקט מוסרי!
מה שמעניין במיוחד הוא שגם המאמרים מעוררי הגועל הובילו הרבה מהנשאלים להצביע על היעדר הצדקה מוסרית לצרוך בשר! הסבר אפשרי אחד לכך, הוא שכאשר אנשים חשים דחייה אסתטית ממוצר מסויים, יותר קל להם להסכים כי הוא גם אינו מוצדק מוסרית, כלומר הופחת אצלם הדיסונסס ביחס לבשר (לקריאה נוספת על דיסונסס קוגנטיבי בקרב אוכלי-בשר, כמו גם בקרב אקטיביסטים טבעונים).
3. גועל מבשר מעודד רצון לאכול ירקות!
מעניין לציין כי תחושת גועל, בניגוד לרווחת בעלי-חיים, השפיעה גם על הערכת ירקות: גועל שיפר את הערכות ההנאה המשוערת מאכילת ירקות והעלה את הסבירות לקניית מזון צמחי.
אז מה השורה התחתונה?
הסברה שמתמקדת ב"גועל" מתנאי עיבוד בעלי החיים בתעשיית הבשר הוכחה במחקר הזה כאפקטיבית לא פחות מהסברה המתמקדת במצב בעלי חיים. אז איך עושים את זה בפועל?
להלן כמה דוגמאות לשימוש בעובדות בהסברה, שמעוררות גם גועל, גם אמפתיה וגם משלבות היבטים בריאותיים:
"התרנגולים המגודלים לבשר מגיעים למשחטה כשהם מכוסים בצואה, הוטרינרים והפקחים במשחטות מעידים בעצמם שזו הבעיה הכי גדולה שהם נתקלים בה, ומודים שאין להם באמת אפשרות למנוע אותה. לכן לא פלא שמרבית העופות נגועים בחיידקים צואתיים".
"בגלל הצפיפות בבריכות הדגים, הדגים חוטפים המון מחלות וגם טפילים כמו כינים ותולעים, שנשארים עליהם. הרבה פעמים גם אין ממש אפשרות לנקות אותם מהכינים והתולעים האלה, כי הן אוהבות להסתתר בתוך הזימים. הרבה פעמים הם גם נפצעים במהלך כל מיני פעולות שהמגדלים עושים עליהם, ואז הטפילים פשוט נכנסים לתוך הפצעים האלו"
הפרשות מתחת לכלובי סוללה בלול בכפר חיים, צולם על-ידי פעילי אנימלס
"בתחקירים שצילמנו בלולי תרנגולות, מצאנו ביצים מלאות בדם. התרנגולות נאלצות להטיל ביצה אחת בים וזה גורם לאיברים שלהם להתעוות ולצנוח החוצה אל מחוץ לגוף שלהם. בעקרון אמורים לזרוק ביצים מדממות, אבל הלולנים פשוט שוטפים את הקליפה החיצונית של הביצה כדי שלא יראו את זה, למרות שהמים עלולים להחדיר חיידקי סלמונלה לתוך הביצים, ואלה הביצים שאנחנו אוכלים".
מה דעתכם? איפה אתם מציעים להשתמש בהסברה המתייחסת להיבטים מעוררי גועל?