האם דווקא בשר הוא זה שיפסיק את הרג בעלי החיים?
בכתבה השנייה בסדרה על הקשר בין טכנולוגיות המזון ושחרור בעלי החיים, חן כהן מנסה לענות על השאלות המתבקשות בתחום: האם כדאי לפעילים לשוחח על בשר "נקי" (מתורבת)? האם מוצרים כמו בשר נקי בעצם פוגעים בפעילות שלנו? ואיך מרכבות הסוסים מהמאה הקודמת קשורות לכל זה?
בתחילת המאה הקודמת תושבי ניו יורק סבלו מבעיה קשה: לא נעים לומר אבל... חרא. צואה בכל מקום. ברחובות, בביוב, בדרכים. כרכרות הסוסים הלכו והתרבו ברחובות העיר, ואיתן גם הפרשות הסוסים. אלפים מהתושבים אף מתו מהזיהום הכבד. טובי המוחות האמריקאים התכנסו והתייעצו – מה עושים? איך פותרים את הבעיה הסביבתית הקשה הזו? הקורבנות העיקריים של התופעה הזו היו הסוסים עצמם, שחייהם כ"בהמות משא" היו מלאים בסבל ובאלימות.
עגלות סוסים ברחובות ערים לפני 100 שנים. מאות אלפי סוסים סבלו ככלי הרכב העיקרי
אלא שלא המניעים הסביבתיים ולא המניעים המוסריים הצילו את הסוסים מחיים מלאי סבל תחת שוט נהגי הכרכרות. לא התנועה לזכויות בעלי החיים ולא הפעילים הירוקים היו מושיעי הסוסים אלא איש אחד, איש עסקים העונה לשם הנרי פורד. הוא ראה את הפוטנציאל ב"מרכבה-ללא-סוס" שהחלה לתפוס תאוצה מאז המצאתו של מנוע הקיטור, ופיתח שיטה טכנולוגית לייצור המוני וזול של אותן הכרכרות ללא סוסים: הקמת פס ייצור תעשייתי בשרשרת, שהחליף את שיטת הייצור היחידנית - רכב רכב, אחד אחד. לכן, הרכב של פורד היה זול יותר ונגיש יותר. תוך מספר שנים, החליף "מודל T" החדשני של פורד את הכרכרות ברחובות ניו-יורק, והציל למעשה אלפי סוסים מחיים מלאי סבל וניצול.
בזמנו, אף אחד לא ראה את זה בא. אנשים רצו סוסים מהירים יותר, סוסים ללא הפרשות. אבל כמו שאף אחד לא דמיין כיצד טרקטורים יחליפו את החמורים בשדות, גם הפעם אף אחד לא חזה את המהפכה התחבורתית הזו. בשני המקרים, הייתה זו הטכנולוגיה שהניעה את גלגלי השינוי.
במאמר הקודם סקרתי את הטכנולוגיות והיזמות הקיימות בתנועת ה-Food-Tech לייצור בשר ובכלל מוצרים מהחי באמצעים טכנולוגיים וללא התעללות בבעלי החיים. חלק מהמוצרים ייראו אור ממש בשנים הקרובות וחלק רק בעתיד הרחוק יותר, מפאת האתגרים הטכנולוגיים העומדים בדרך לייצור מסחרי.
אבל מה צריך להיות המקום של פעילים לזכויות בעלי חיים בסיפור הזה? לפני שנענה על השאלה הזו, ננסה לענות גם על השאלה "האם יש לפעילים למען בעלי החיים מקום בתנועת תחליפי המזון?"
עוד באקטיויגן:
למה בכלל לייצר כאלה מוצרים? הרי כבר יש תחליפים מעולים!
חלק נכבד מהיזמים השאפתנים שעומדים בראש המחקר והפיתוח של בשר מתורבת ודומיו, עושים זאת בשביל בעלי החיים, שייצור מוצרים מהחי כרוך בסבל בל יתואר שלהם. לרבים מהמשקיעים והיזמים סיבות אחרות ונוספות: כשמתבוננים בתחזיות האו"ם לצריכת המזון של האוכלוסייה העולמית שהולכת וגדלה - נראה שעד 2050 צפויים להיות כאן הרבה יותר בני אדם (10 מיליארד). גם אם מתחשבים בקצב הגדילה הנוכחי של מגמת הצמחונות והטבעונות (שכמובן יכול לגדול), אוכלוסיית העולם תצרוך בשר בכמויות שמשאבי כדור-הארץ כבר לא יספיקו לעמוד בהם.
אילוסטרציה: Modern Meadow, על בסיס הדו"ח World Livestock 2011 by FAO
אמנם במספר מדינות מערביות כמו בארה"ב צריכת הבשר בירידה מסוימת, אך במדינות הגדולות בעולם, הודו וסין, צריכת הבשר צפויה לעלות משמעותית בעשורים הבאים: מעמד הביניים גדל ויותר אנשים במדינות האלו מגדילים את צריכת הבשר שלהם. אכילת בשר עדיין נחשבת מותרות שלא כולם יכולים להרשות לעצמם ולכן מעניקה סטטוס חברתי מסוים. לכן, היזמים טוענים שצריך לחשב מסלול מחדש: לתת לאנשים מענה בדיוק לאותו החשק לבורגר, לחזה עוף, לפילה דג - אך לעשות זאת בדרך שנחשבת חדשנית ויעילה יותר: ללא סבל, ללא התעללות ועם הפחתה משמעותית בתביעת הרגל האקולוגית. בין השאר, הם נתלים בגישות כמו זו שהביע ווינסטון צ'רצ'יל באמירתו ש"עלינו להימנע מהאבסורד בגידול תרנגול שלם כדי לאכול רק את החזה או את הכנף שלו, על ידי גידול האיברים האלו בנפרד באמצעים מתאימים."
אמנם חיקויים צמחיים קיימים כבר שנים, אך אם נתבונן באובייקטיביות, רובם עדיין אינם מנסים להתחרות בשחקנים הגדולים במגרש ובשוק המזון. חברת "משו משו" לדוגמא פונה לשוק מאוד ברור: טבעונים, צמחונים, מפחיתנים ואולי גם חסידי בריאות. הגבינות של "משו משו" עדיין לא מתחרות בגבינות של "תנובה" וגם לא של "טרה". לא משום שהן לא מספיק טובות – אלא משום שזה פשוט לא השוק שלהן. המוצרים שלהם מתומחרים אחרת, טועמים אחרת ונמצאים במקרר המזון האורגני/טבעוני, לא במקרר הגבינות של ענקיות המזון. וזו כאמור רק דוגמא אחת. לעומת זאת, חיקויים צמחיים מתחרים, שמתחילים לצוץ מעט ובעיקר בארה"ב, מנסים לתת מענה הולם לכמה מהמכשולים העיקריים של לא-טבעונים (כפי שהם מעידים עליהם): טעם, מחיר ונגישות.
סבבה והכל, אבל למה שטבעונים יקדמו את המוצרים האלה?
לעניות דעתי, מהפכות של צדק חברתי, כמו המהפכה לזכויות לבעלי החיים, לא מתרחשות בגלל האידאולוגיה לבדה. זה לא שאיני סומך על טוב ליבם של אנשים, אני פשוט חושב שיש דרכים משמעותיות להאיץ את התהליך המתבקש בחברה שלנו, ולהקל על אנשים לבחור בחירות מוסריות יותר. אם הבחירה בחמלה תהיה זמינה יותר וטובה יותר בהיבטים כמו מחיר וטעם, יש לה סיכוי טוב יותר, משמעותית.
פיתוחים טכנולוגיים בתחום המזון מכוונים בדיוק לשם: להיות הבחירה המועדפת. שהרי מעבר לתזונה צמחית ואורח חיים טבעוני הוא שינוי עמוק ומשמעותי בחיים, ויש לנו אינטרס מובהק שהוא יהיה שינוי קל ואטרקטיבי ועל-כן כדאי לצרכן הממוצע. אין ספק ששחרור בעלי החיים ראוי גם בלי חיקויים מתחרים ובשר נקי, אך אם יהיו לנו כאלה, נגדיל באופן ניכר את הסיכויים שיהיה לאנשים קל יותר לבחור בחירות צרכניות שחסות על בעלי החיים.
בשר נקי מול בשר-חיות עם מסים. האם זה העתיד? (אילוסטרציה: Maastricht University)
הסברה, חינוך, ומחאות הן פעילויות נפוצות והן אכן יד חזקה של גוף הפעילות לזכויות בעלי החיים. זו היד שמסבירה "למה צריך לעבור לטבעונות". פוד-טק ולמעשה כל פעילות להנגשת טבעונות (ה"איך" לעבור לטבעונות), היא היד השניה של גוף הפעילות לזכויות בעלי החיים. הידיים האלה, כמו כלים שלובים, עובדות מצוין בעיקר כשהן שלובות יחד.
האם זה *באמת* יעזור לנו?
אנו עלולים גם לחשוב ששינוי כזה הוא לא השינוי שאנחנו מחפשים. שהוא רק שינוי צרכני, התנהגותי, ולא שינוי תודעה שיגרום לאנשים לשנות את תפיסתם לגבי בעלי החיים. אנחנו הרי מצפים לשינוי שמתחולל באותו האופן שהוא התרחש אצלנו, בסדר הבא: אנשים מזדעזעים כשהם מגלים כמה בעלי החיים סובלים בתעשיות המזון מהחי (מודעות), מחליטים לעבור לטבעונות (שינוי תודעה), ואז באמת מפסיקים לצרוך מוצרים מהחי (שינוי התנהגותי).
אך כיום ישנם יותר ויותר פעילים הסבורים ששינוי יכול לקרות גם בדרך אחרת: אנשים יכולים קודם להיחשף למאכלים טבעוניים, להפחית את צריכת המוצרים מהחי (שינוי התנהגותי), ורק אז לסגל בהדרגה את התפיסה שזה פסול לאכול חיות (שינוי תודעה). זאת, משום שלא יהיה להם קשה ליישב את הסתירה שבין הערכים שלהם (אהבת חיות) לבין המנהגים שלהם - שכבר לא כוללים אכילת חיות. יותר מזה, התהליך יכול להיות גם מעורב והדרגתי: שינוי התנהגותי שמוביל לשינוי תודעה - וזה מוביל לשינוי התנהגותי נוסף, וכך הלאה.
שינוי תודעה שמוביל לשינוי התנהגותי. האם התהליך ההפוך נפוץ גם כן?
אין ספק שהמטרה היא אותה מטרה: תפיסתנו את בעלי החיים חייבת להשתנות. אך לא חייבת להיות לכך דרך אחת, כמו הסברה או מחאה. גם הדרך החווייתית, הגופנית, החברתית, כזו שבכוחה לנפץ מחסומים ודעות קדומות - היא בעלת סיכוי טוב להצליח, לפחות כמו חינוך. למעשה, היא תואמת גם את הנטייה של רוב האנשים להתאים את האמונות שלהם ואת תפיסת המציאות שלהם להתנהגות ולהרגלים שלהם (ולא דווקא להפך, כאמור).
עוד באקטיויגן:
על מה אתה מדבר? זה בכלל לא טבעוני!
אולי המוצרים האלה יוגדרו כ"לא טבעונים" בעיני חלקינו. אך בעיניי, אנחנו מפספסים את העיקר: העיקר הוא לא תעודת כשרות של "טבעוני" או לא. העיקר הוא שבעלי החיים לא ינוצלו, יוולדו לחיים מלאים בסבל וישחטו בעבור חלקי גופם. העיקר הוא שאנשים לא יאכלו בעלי חיים. ואם הבורגר אמנם מורכב מתאי שריר ושומן של פרה, אך שום פרה לא סבלה בשבילו – מה הופך אותו ללא לגיטימי לצריכה?
אז מה אפשר לעשות?
ארגונים לפיתוח בשר נקי מבוססים על תרומות, וישמחו כמובן לקבל את תמיכתם של אלה המאמינים בחזון שלהם. גם קמפיינים לגיוס המונים עבור ייצור אב-טיפוס, כמו זה של SuperMeat הישראלית, הסתמך רבות על כספי הפעילים. במהלך מסעי לחקר התחום המרתק הזה, אפילו פגשתי מהנדסים ומדענים צעירים שהלכו ללמוד או הרחיבו את הכשרתם האקדמית כדי לעסוק בפיתוח בשר נקי, גרידא. אחרים העוסקים בפסיכולוגיה חברתית חוקרים כיצד הציבור יאמץ מוצרים חדשניים אלו. בהחלט אופק פעילות מעניין ומעורר השראה, שיכול להוות את הדרך של פעילים רבים לעזור ולקדם את תחום המדע הצעיר הזה.
ישנם פעילים הטוענים כי אין עדיין צורך להסביר לציבור הרחב אודות בשר מתורבת, ומקומו של השיח בנושא כיום הוא בקרב טבעונים ופעילים לזכויות בעלי חיים. לטענתם, ההסבר לכך הוא שכלפי חוץ, עלינו עדיין להתמקד בקידום המוצרים הקיימים והשפע הטבעוני שכבר קיים במסעדות ובחנויות, ופחות ביידוע הציבור על פיתוח עתידי. האם גם אתם נתקלתם באנשים שלכאורה מצאו תירוץ נוסף לא לשקול טבעונות ו"לחכות לפתרון המושיע" - שהוא הבשר המתורבת? מצד אחד, אני בספק שאנשים אלה פתוחים מלכתחילה לשקול טבעונות כיום, ובהחלט אין לנו אינטרס לספק להם עוד תירוץ לחכות עם הטבעונות עוד שנים. מצד שני, אני גם נוטה להסכים עם הטוענים שהעלאת המודעות בציבור לפיתוח מוצרים כמו בשר מתורבת, יכשירו את הקרקע להצלחה בטוחה יותר וכניסה חלקה יותר לשוק הצרכני. בכל אופן, אין סיבה לא לגייס בעלי אינטרס (גם אם הם עדיין אוכלים בשר) למען מטרה זו - תורמים, מדענים, פעילים, ובעלי ברית נוספים.
למי שלא מסכים שצריך לקדם בשר מתורבת, יש כמובן עדיין הרבה מה לעשות: למשל, לשים דגש בפעילותו על קידום המוצרים המתחרים (הטבעוניים) והמוצלחים שכבר זמינים היום, והדגשת יתרונותיהם הרבים - גם לטבעונים קיימים, כדי לעזור להם להישאר טבעונים לאורך זמן, וכמובן לציבור הרחב שמתעניין בטבעונות.
הטכנולוגיה כחלק מהחזון שלנו
אם נשקיע גם בטכנולוגיה, בקידום הפיתוח של בשר נקי, נגדיל את ארגז הכלים האקטיביסטי שלנו. זאת כמובן כדי לשחרר את בעלי החיים מהצלחת ולבסוף – מהכלובים. לטכנולוגיה יש יכולת השפעה אדירה. היא משנה את פני החברה כל הזמן, אנחנו רואים את זה בעשרות השנים האחרונות, לטוב ולרע. לטכנולוגיה יש גם יכולת לעזור לנו לשחרר את בעלי החיים. אך הטכנולוגיה היא כלי. היא לא הפתרון היחיד, והיא לא יכולה לפתור את בעיית ניצול בעלי החיים לבדה. אנחנו צריכים אותה לצידנו - והיא צריכה אותנו לצידה.
עוד באקטיויגן: